הרבה פעמים במצגות, נאומים או שיחות, אנחנו בונים את הסיפור ורצף הדיבור כך שהפאנצ' (המסר המדיוק, האמירה החזקה, הדבר המרכזי שחשוב לנו שיזכרו) יגיע לקראת הסוף, אחרי שעשינו עם הקהל דרך והסברנו ולמדנו והוכחנו והם כבר בשלים לקבל את ההכרזה הגדולה. מה שתארתי זהו המשפך הקלאסי : הרבה מידע נכנס מלמעלה ובתחתית יוצא משפט אחד ברור. אבל בישיבות סוף שנה כשכבר שמעו 10 דוברים לפניכם ובעוד רגע יעלו עוד חמישה אחריכם…הקהל עייף. הקשב מתפזר. וזה בדיוק הזמן לעבור למשפך הפוך. תנו את הפאנצ' כבר בהתחלה

תתפלאו, אבל יש קשר ישיר בין בניית מסרים להכנת מרק עוף. בפו"ם זה עבד - זה יכול לעבוד גם אצלכם... מה הקשר בין בניית מסרים למרק עוף? לפני כמה שנים, כשהעברתי סדנה לקצינים בפו"מ (המכללה הבין-זרועית לפיקוד ומטה של צה"ל), כשהגענו לדבר על מה זה מסר מילולי ועל איך בונים מסרים, כיצד מדייקים אותם ומצליחים לחבר כמה מילים כך שייצרו משפט מובנה שמעביר מידע או רעיון או אמירה, פתאום צץ לי רעיון ואמרתי להם: אתם יודעים משהו? לבנות מסר זה כמו להכין מרק עוף. כנראה שהיינו אחרי חג כזה או אחר, וגם