ישיבות הנהלה מביאות איתן  סיכומים, יעדים,  ערימות של דאטה, תוצאות, KPI’s. המספרים חשובים וחובה להציג אותם. אבל… רק כשמחברים אותם לרגש, האנשה ומשמעות, הם באמת עובדים, הם הופכים לכלי שמניע לפעולה ולא רק לשורה באקסל. כך תשלבו בין מספרים לסיפור: נתון מספרי הוא הבסיס הסיפור מאחורי הנתון הוא מה שהמוח זוכר המשמעות - זה מה שמייצר שינוי זה לא קסם, זה סטוריטלינג.זו הדרך להפוך מצגת עמוסה למסע שברור שמבינים, זוכרים ומיישמים. בשנה החדשה - בחרו לא רק מה למדוד, אלא מה לספר , שם נמצא ההבדל.

הרבה פעמים במצגות, נאומים או שיחות, אנחנו בונים את הסיפור ורצף הדיבור כך שהפאנצ' (המסר המדיוק, האמירה החזקה, הדבר המרכזי שחשוב לנו שיזכרו) יגיע לקראת הסוף, אחרי שעשינו עם הקהל דרך והסברנו ולמדנו והוכחנו והם כבר בשלים לקבל את ההכרזה הגדולה. מה שתארתי זהו המשפך הקלאסי : הרבה מידע נכנס מלמעלה ובתחתית יוצא משפט אחד ברור. אבל בישיבות סוף שנה כשכבר שמעו 10 דוברים לפניכם ובעוד רגע יעלו עוד חמישה אחריכם…הקהל עייף. הקשב מתפזר. וזה בדיוק הזמן לעבור למשפך הפוך. תנו את הפאנצ' כבר בהתחלה