למה דאטה לבדה לא מספיקה בעולמות הפארמה והביוטק?

בעבודה שלי עם לקוחות מתחום הפארמה והביוטק, השיח כמעט תמיד מתחיל בדאטה: גרפים, טבלאות, תוצאות מחקר, אחוזים ומובהקות סטטיסטית.

המספרים חשובים, הם הבסיס, אבל הם לא הסוף של הסיפור.

לאורך השנים הבנתי שמה שבאמת חסר לרבים מהארגונים האלה הוא לא עוד דאטה, אלא היכולת להפוך מספרים לסיפור עם משמעות.

בני אדם לא חושבים במספרים, הם חושבים בסיפורים.

למה מספרים לא מספיקים?

מספרים מספקים מידע, אבל הם לא יוצרים חיבור רגשי. הם מסבירים מה קרה, אבל לא למה זה חשוב, הם מדויקים, אבל לעיתים קרים ומרוחקים.

רופא, משקיע, רגולטור או מקבל החלטות אולי צריך את הנתונים כדי לאשר החלטה, אבל הוא צריך סיפור כדי לרצות להשקיע או לאשר תקציב או לקבל החלטה אחרת.

הסיפור שמאחורי הדאטה

כשאנחנו מספרים סיפור נכון, הדאטה מקבל את ההקשר. אחוז הופך לאדם, גרף הופך למסע, תוצאה סטטיסטית הופכת להשפעה אמיתית על החיים.

זה לא אומר לעגל פינות או לוותר על דיוק מדעי, להפך - סיפור טוב נשען על דאטה מדויק, אבל יודע לתרגם אותו לשפה אנושית.

חיבור בין מדע לאנשים

בתחום הפארמה והביוטק, הסיפור כמעט תמיד קיים, הוא נמצא במטופל, בצוות המחקר, בשאלה למה המחקר הזה חשוב דווקא עכשיו.

התפקיד שלי הוא לעזור ללקוחות לגלות את הסיפור הזה ולבנות אותו בצורה שמכבדת את המדע, אבל גם מדברת לאנשים.

בסוף, זה מה שנשאר

אחרי שהמצגת נסגרת, אחרי שהמספרים נשכחים, מה שנשאר הוא הסיפור והמשמעות ומשם מתקבלות ההחלטות.

מספרים לא יוצרים חיבור רגשי סיפורים כן.